התייחסותו של הרמב"ם לצורת הכתיבה התמציתית הנדרשת.

התייחסות הרמב״ם לחילוק בין עבודה זרה מבחירה לבין עבודה מכפיה חיצונית ובין עבודה זרה לאמונת המוסלמים

הרמב"ם מציג דוגמאות מחכמים כרבי מאיר ורבי אליעזר שהעמידו פני גויים או מינים כדי להציל את חייהם, בעוד ליבם נותר נאמן לשמיים. ומדגיש לסיכום כי האסלאם אינו נחשב עבודה זרה כיוון שהם מאמינים באל אחד, ולכן אין להשוות את האנוסים לעובדי עבודה זרה.

הרמב"ם מפרט את חלוקת המצוות בעת אונס: בשלוש העבירות החמורות (עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים) יש למסור את הנפש תמיד. בשאר המצוות הדין משתנה: ותלוי אם הגוי פועל להנאתו האישית, אם נעשה בפרהסיא ואם הוא שעת שמד.

• הוא מדגיש כי אין לחשוש מהפסד רכוש או מהצורך לעזוב את ביתו, שכן עבודת השם קודמת לכל קניין חומרי.

• הרמב"ם מסביר את החשיבות המכרעת של חברה דתית וקהילה לחיזוקו הרוחני של האדם ומניעת הידרדרות אמונית.

• נדחית הטענה שיש להישאר במקום השמד עד בוא המשיח, שכן חובת המצוות היא ודאית ואינה תלויה במועד הגאולה.

• הרמב"ם שולל שימוש בטיעונים תורניים מתוחכמים כדי להצדיק הימנעות מעשיית רצון השם.

• הרמב"ם פותח בשבחים גדולים לקהילת תימן על דבקותה בתורה ובמעשי חסד לאורך הדורות, במטרה להזכיר להם את זהותם.

• הוא מסביר כי הצרות הנוכחיות הן "חבלי משיח" שתוארו על ידי הנביאים כחלק בלתי נפרד מתהליך הגאולה העתידי.

• הרמב"ם מדגיש את בחירתו הסגולית והנצחית של עם ישראל, שאינה פוקעת גם בעת חטא או גלות קשה.

• לסיכום, מוסבר כי רדיפות האומות נובעות מקנאה במעלת התורה ומהתנגדותן לשליחות עם ישראל בתיקון העולם.

המסר המרכזי הוא שלמרות הרדיפות, הכל מתנהל לפי התוכנית האלוקית ודינם של הניסיונות הללו הוא להיכשל ולהתבטל בסופו של דבר.

הוא מבטיח שעם ישראל והתורה הם נצחיים, וכל מי שאבותיו עמדו בהר סיני יחזור בסופו של דבר למקורו

המקור העיקרי לחוסן הלאומי הוא מעמד הר סיני, אירוע היסטורי המוני שאי אפשר לזייף או להמציא בשום דת אחרת

הרמב"ם מעודד את הקהילה לחזק זה את זה, להפיץ אמונה ולעמוד איתן מול לחצי הדתות המתחרות

הוא משתמש במשל משיר השירים כדי להראות את עליונות כנסת ישראל על פני דתות המבוססות על חלומות יחידים

הוא מדגיש את החובה להשתדל לקיים מצוות גם תחת שמד, ולא לזלזל במצוות קלות בשל קשיי השעה

הוא דוחה את טענות המוסלמים כאילו התורה שונתה, ומראה שהיא הופצה בשפות רבות עוד לפני הופעת האסלאם

הרמב"ם מוכיח מפסוקים בתורה שהברכה הרוחנית והברית עברו ליצחק וליעקב בלבד, ולא לישמעאל

הוא מבהיר כי הבטחת "גוי גדול" לישמעאל מתייחסת לריבוי כמותי בלבד ולא למעלה נבואית או רוחנית ייחודית

הוא מבהיר שהפסוק "נביא מקרבך מאחיך" מתייחס לנביא מישראל בלבד, ואינו יכול לשמש ראיה לנביא גוי

נקבע כי כל נביא המנסה לבטל מצווה מן התורה או לשנותה לצמיתות הוא נביא שקר, ללא קשר לאותותיו

מודגש שהאמונה במשה רבנו נובעת מהשמיעה הישירה במעמד הר סיני ולא רק ממופתים וניסים שניתן להטיל בהם ספק

השיעור מסכם כי התורה היא נצחית ואין לצפות ל"עדכונים" או לגרסאות חדשות של הדת האלוהית

הוא אוסר בתוקף על חישוב קיצים לביאת המשיח, כיוון שכישלון התחזיות גורם לייאוש ולספקות אמוניים קשים

מובאת דוגמה היסטורית מגלות מצרים, שבה חישוב מוטעה של בני אפרים הוביל ליציאה מוקדמת ולאסון כבד

הרמב"ם מצדיק את רב סעדיה גאון שחישב את הקץ כהוראת שעה דחופה כדי לחזק את רוח הדור המיואש

גדולי ישראל האמיתיים נמנעים מקביעת תאריכים וממקדים את העם בציפייה יומיומית ובקיום מצוות

הוא מסביר שתנועת הכוכבים היא מחזורית ומתמטית, ואין לה משמעות רוחנית המשנה את הנהגת השם בעולם

הרמב"ם מפרט כיצד אירועים אסטרונומיים נדירים קרו גם בתקופות של פריחה רוחנית גדולה, כמו בימי שלמה המלך

הוא מזהיר מפני שקרנים המשתמשים באצטגננות כדי לערער על עקרון השכר והעונש והנהגת המשפט האלוהית

המסקנה היא שעל ההמון לסמוך על הנהגת החכמים והנביאים, שהם "בעלי העיניים" המזהים את האמת מעבר לאשליות

הוא מסביר שקשיי הגלות הם חלק מהתוכנית האלוהית ונועדו לזכך את העם, תוך הבטחה שהקדוש ברוך הוא לא שכח את בניו.

הופעת דתות אחרות בעולם היא שלב הכרחי המכין את האנושות כולה להכרה בייחוד השם ובעבודתו

הרמב"ם מזהיר מפני מחשבי קיצים וטוען שייאוש העם מוביל להופעת מתחזים הטוענים למשיחיות ללא התכונות האישיות החיוניות לכך..

בסיום מובאת קבלה משפחתית על מועד אפשרי לחידוש הנבואה בישראל

.הוא מוכיח את שטותו של הטוען למשיחיות בתימן דרך פסיקתו המנוגדת להלכה לחלק את כל הממון לצדקה, דבר המוביל לשיבוש חברתי אין סופי.

.הוא מדגיש כי מלך המשיח חייב להופיע ולקבץ את נדחי ישראל דווקא בארץ ישראל, ולא בארצות הגלות. הרב מסביר את ההבדל בין משיח בן יוסף, העוסק בתשתית החומרית והצבאית, לבין משיח בן דוד המייצג הופעה רוחנית עליונה

.כעצה מעשית, הרמב"ם מציע להציג את המתחזה כמשוגע כדי להציל את הקהילה ואותו מרדיפות השלטון המקומי

.

הרב דן בשלוש השבועות האוסרות על מרד באומות, ומביא דעות שונות לגבי תוקפן ומשכן לאורך הדורות ומדוע אינן תקיפות כבר בימינו בכל אופן

.מובאות דוגמאות היסטוריות למשיחי שקר שגרמו נזק כבד לקהילותיהם כדי להזהיר את העם מפני היסחפות אחרי תקוות שווא

.הרמב"ם מסיים בברכה לגאולה קרובה ומבקש להפיץ את האיגרת בזהירות כדי לחזק את אמונת העם מבלי להסתכן מול השלטונות

.