הרב אלקנה גודמן, שליח הרבי ורב חב"ד רובע א' באשדוד בשיעור מרתק בעקבות המצב ובהקשר לשבת נח

"הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם!"

הרב אלקנה גודמן, שליח הרבי ורב חב"ד ברובע א' באשדוד בשיעור מרתק בעקבות המצב ובקשר לשבת בראשית

ההקלטה נקטעה באמצע בשל צבע אדום והחלטתי להשאירה כך..

"הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם!"

הרב אלקנה גודמן, שליח הרבי ורב חב"ד ברובע א' באשדוד בשיעור מרתק על פרשת האזינו ועשרת ימי תשובה

הרב אלקנה גודמן, שליח הרבי ורב חב"ד ברובע א' באשדוד בשיעור מרתק על ראש השנה

מדוע לחנך מתוך שמחה?

מה לעשות בכדי להנחיל את השמחה היהודית לדורות הבאים?

ואיך קשורים ימי ההולדת של הבעל שם טוב ובעל התניא לחודש אלול?

הרב אלקנה גודמן, שליח הרבי ורב חב"ד ברובע א' באשדוד בשיעור מרתק על פרשת נצבים-וילך

האם יש עניין לשמוח בכל מצב?

איך יהודי יכול לשנות את התוצאה הסופית של מאורעות החיים?

מהי הדרך להגביר את הטוב?

מי לא שואל את עצמו מתי יעלם המוות מהעולם

האם יש עניין בעונש לחטא?

מדוע יש מוות בעולם?

מהי הדרך להגביר את הטוב?..

הרב אלקנה גודמן, שליח הרבי ורב חב"ד ברובע א' באשדוד בשיעור מרתק על פרשת כי תצא

ממה מורכב ירידת השפע בעולם?

מהי טענתו של העני? האם הוא צודק?

מהי התשובה לטענתו של העני?..

לעילוי נשמת איש החסד המופלא ר' יצחק חיים ב"ר יוסף יהודא מרטון ע"ה

הרב אלקנה גודמן, שליח הרבי ורב חב"ד ברובע א' באשדוד בשיעור מרתק על פרשת עקב

תודות ל'שלוחים אופיס'

מבוסס על שיחת י"ב תמוז תשל"ג ועוד

דמיינו לעצמכם את יוסף הצדיק יושב בכלא המצרי - שיא הניגוד הקוטבי. איש המוסר והיושר, שומר האמונים האדוק - חובש את ספסלי בית הסוהר לצד אנשי חושך ורוע, שחלקו עמו את חדרו המחניק והמצחין בבית הכלא המצרי.

"למה זה קורה?" שואל/ת כל אחד ואחת מאיתנו, "מתי יבוא הסוף?" תמה כל אדם מאמין.

גם אנחנו, נמצאים לעיתים רבות ב"חושך", במצוקה ומועקה נפשית עמוקה וכואבת המציקה לנו עד עמקי נפשנו. אנחנו מתקשים להסתגל למצב הנתון, בו אנו שומעים, חדשים לבקרים, על אסון או מקרה מצער נוסף. עוד אדם שזקוק לישועה, עוד מוסד העומד לפני פשיטת רגל, עוד משפחה הניצבת בפני סכנת קריסה... אנחנו שואלים את עצמינו - מתי זה כבר ייגמר? מתי יבוא כבר הסוף המיוחל?

המדרש מסביר את הדברים באימרה הבאה: "זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה . . שכל זמן שיצר הרע בעולם, אופל וצלמות בעולם . . נעקר יצר הרע מן העולם - אין אופל וצלמות בעולם".

החושך הרוחני השורר בעולם יבוא בסופו של דבר לקיצו, תגיע העת המיוחלת בה החושך והרע הזה כבר לא יתקיימו, וזה יבוא בד בבד עם ביטולו של היצר הרע, אותו יצר המסית ומדיח את האדם לעניינים בלתי רצויים והתנהגויות בלתי נאותות. שכן, היצר הוא מקור החושך והרע בעולם, ובלעדיו, הכל יהיה הרבה יותר טוב...

אלא שאם נשוב ונקרא את הפסוק בקפידה ונעיין היטב בדברי המדרש, נגלה שמתחת לפני השטח מסתתרת לה שאלה עמוקה ונוקבת. "קץ שם לחושך" - משמעות הפסוק היא שלולא התערבותו של הקב"ה והחלטתו התקיפה לשים קץ לרוע העולמי, היה החושך מתקיים לנצח! הקב"ה היה צריך לקבוע לו זמן מסויים ומוגבל, ואם לא, אז היינו חווים את הרע הזה לעד...

כל מציאות נבראת הינה מוגבלת בעליל, לכל דבר בעולם יש זמן קצוב, ובסיום הזמן הזה חוזרת המציאות הנתונה למצב של "אין" - העדר הקיום. הדבר נכון בקשר למציאות גשמית, ותקף אפילו בקשר למציאות רוחנית. וכמו ששלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר: "לכל - זמן, ועת - לכל חפץ" (קהלת ג,א) לכל דבר, גשמי או רוחני, חפץ או עצם, נשמה או מלאך, יש זמן מוגבל. וגם לחושך, כמו לכל דבר אחר,יהיה סוף. אבל, הסוף של החושך יהיה שונה מאוד מהסוף של כל מציאות אחרת...

כשיגיע הסוף של החושך - הוא לא רק ייגמר, הוא לא רק יפסק או ייעלם מן האופק לגמרי, כי אם שמציאות החושך לא תהיה שייכת כלל! לא רק שלא יהיה חושך, כי אם לא יוכל להיות חושך!

הסבר הדברים: ידועים דברי האדמו"ר הזקן בספר התניא (פרק יב) ש"מעט אור דוחה הרבה חושך". הדבר תקף לגבי חושך רוחני, בדיוק כמו שהוא תקף לחושך גשמי. כל אחד מכיר את ההרגשה הלא נעימה להיכנס לחדר חשוך, הרגשת הפחד או העדר הנינוחות מהבלתי ידוע, הרגשה שנעלמת ברגע, כשהוא מדליק את האור. אבל גם כשהאור דולק, גם כשהפחד נמוג, עדיין תיתכן מציאות החושך, עדיין שייך שמשהו בלתי רצוי יקרה. האור רק דוחה את החושך, הוא לא מבטל את יכולת קיומו ומציאותו.

בתורת החסידות ממשילים את הדבר להבדל בין נר לשמש. שניהם מאירים, ההבדל הוא ש"נר" הוא דבר זמני, הוא עתיד לדעוך, הוא עתיד להיפסק, ואז… ישוב החושך. מה שאין כן השמש (בהשוואה, ולפי ערך הנר) תאיר לעולם! וכשהשמש מאירה אין חושך, לא יכול להיות חושך, לא שייך שיהיה חושך!

בטרמינולוגיה רוחנית, הדבר תלוי באור האלוקי הגורם להעדר מציאות החושך:

כל עוד שהאור האלוקי וההשראה הרוחנית שאנו חווים הינה גבולית - גם דחיית החושך הינה גבולית. זוהי דחייה טכנית ולא מהותית, המשאירה מקום לקיום מציאות הרע בעולם.

אבל ברגע שיתגלה האור האלוקי הבלתי מוגבל, ברגע שנחוש את ההשראה האלוקית האינסופית - הרי שאז נרגיש איך שאין רע, לא יכול להיות רע, לא היה רע ולא יהיה רע! כי מציאות הרע תיתפס כבלתי אפשרית בעליל!

אנחנו נזכה לגילוי "אור חדש על ציון תאיר" - אור שלמעלה מכל שייכות לעולם, אור שלגביו אין שום נתינת מקום לחושך/רע.

זה בדיוק מה שישתנה בגאולה האמיתית והשלימה, זהו בדיוק הקץ אותו שם הקב"ה לחושך, זהו בדיוק הסוד הכמוס הנעוץ בסיפורו של יוסף הצדיק. "מקץ" - יש קץ נצחי לרע, יש סיומת מוחלטת לחושך.

גם לחושך הכי חזק והכי גדול בעולם, יש סוף.

יהי רצון שנזכה בקרוב ממש לביאת משיח צדקנו ולבנין בית המקדש השלישי בקרוב ממש.

הרב אלקנה גודמן, שליח הרבי ורב חב"ד ברובע א' באשדוד בשיעור מרתק על תשעה האב...]]>בספר איוב (כח,ג) נכתב "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת". לכל חושך יש קץ, לכל רע יש סוף!

דמיינו לעצמכם את יוסף הצדיק יושב בכלא המצרי - שיא הניגוד הקוטבי. איש המוסר והיושר, שומר האמונים האדוק - חובש את ספסלי בית הסוהר לצד אנשי חושך ורוע, שחלקו עמו את חדרו המחניק והמצחין בבית הכלא המצרי.

"למה זה קורה?" שואל/ת כל אחד ואחת מאיתנו, "מתי יבוא הסוף?" תמה כל אדם מאמין.

גם אנחנו, נמצאים לעיתים רבות ב"חושך", במצוקה ומועקה נפשית עמוקה וכואבת המציקה לנו עד עמקי נפשנו. אנחנו מתקשים להסתגל למצב הנתון, בו אנו שומעים, חדשים לבקרים, על אסון או מקרה מצער נוסף. עוד אדם שזקוק לישועה, עוד מוסד העומד לפני פשיטת רגל, עוד משפחה הניצבת בפני סכנת קריסה... אנחנו שואלים את עצמינו - מתי זה כבר ייגמר? מתי יבוא כבר הסוף המיוחל?

המדרש מסביר את הדברים באימרה הבאה: "זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה . . שכל זמן שיצר הרע בעולם, אופל וצלמות בעולם . . נעקר יצר הרע מן העולם - אין אופל וצלמות בעולם".

החושך הרוחני השורר בעולם יבוא בסופו של דבר לקיצו, תגיע העת המיוחלת בה החושך והרע הזה כבר לא יתקיימו, וזה יבוא בד בבד עם ביטולו של היצר הרע, אותו יצר המסית ומדיח את האדם לעניינים בלתי רצויים והתנהגויות בלתי נאותות. שכן, היצר הוא מקור החושך והרע בעולם, ובלעדיו, הכל יהיה הרבה יותר טוב...

אלא שאם נשוב ונקרא את הפסוק בקפידה ונעיין היטב בדברי המדרש, נגלה שמתחת לפני השטח מסתתרת לה שאלה עמוקה ונוקבת. "קץ שם לחושך" - משמעות הפסוק היא שלולא התערבותו של הקב"ה והחלטתו התקיפה לשים קץ לרוע העולמי, היה החושך מתקיים לנצח! הקב"ה היה צריך לקבוע לו זמן מסויים ומוגבל, ואם לא, אז היינו חווים את הרע הזה לעד...

כל מציאות נבראת הינה מוגבלת בעליל, לכל דבר בעולם יש זמן קצוב, ובסיום הזמן הזה חוזרת המציאות הנתונה למצב של "אין" - העדר הקיום. הדבר נכון בקשר למציאות גשמית, ותקף אפילו בקשר למציאות רוחנית. וכמו ששלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר: "לכל - זמן, ועת - לכל חפץ" (קהלת ג,א) לכל דבר, גשמי או רוחני, חפץ או עצם, נשמה או מלאך, יש זמן מוגבל. וגם לחושך, כמו לכל דבר אחר,יהיה סוף. אבל, הסוף של החושך יהיה שונה מאוד מהסוף של כל מציאות אחרת...

כשיגיע הסוף של החושך - הוא לא רק ייגמר, הוא לא רק יפסק או ייעלם מן האופק לגמרי, כי אם שמציאות החושך לא תהיה שייכת כלל! לא רק שלא יהיה חושך, כי אם לא יוכל להיות חושך!

הסבר הדברים: ידועים דברי האדמו"ר הזקן בספר התניא (פרק יב) ש"מעט אור דוחה הרבה חושך". הדבר תקף לגבי חושך רוחני, בדיוק כמו שהוא תקף לחושך גשמי. כל אחד מכיר את ההרגשה הלא נעימה להיכנס לחדר חשוך, הרגשת הפחד או העדר הנינוחות מהבלתי ידוע, הרגשה שנעלמת ברגע, כשהוא מדליק את האור. אבל גם כשהאור דולק, גם כשהפחד נמוג, עדיין תיתכן מציאות החושך, עדיין שייך שמשהו בלתי רצוי יקרה. האור רק דוחה את החושך, הוא לא מבטל את יכולת קיומו ומציאותו.

בתורת החסידות ממשילים את הדבר להבדל בין נר לשמש. שניהם מאירים, ההבדל הוא ש"נר" הוא דבר זמני, הוא עתיד לדעוך, הוא עתיד להיפסק, ואז… ישוב החושך. מה שאין כן השמש (בהשוואה, ולפי ערך הנר) תאיר לעולם! וכשהשמש מאירה אין חושך, לא יכול להיות חושך, לא שייך שיהיה חושך!

בטרמינולוגיה רוחנית, הדבר תלוי באור האלוקי הגורם להעדר מציאות החושך:

כל עוד שהאור האלוקי וההשראה הרוחנית שאנו חווים הינה גבולית - גם דחיית החושך הינה גבולית. זוהי דחייה טכנית ולא מהותית, המשאירה מקום לקיום מציאות הרע בעולם.

אבל ברגע שיתגלה האור האלוקי הבלתי מוגבל, ברגע שנחוש את ההשראה האלוקית האינסופית - הרי שאז נרגיש איך שאין רע, לא יכול להיות רע, לא היה רע ולא יהיה רע! כי מציאות הרע תיתפס כבלתי אפשרית בעליל!

אנחנו נזכה לגילוי "אור חדש על ציון תאיר" - אור שלמעלה מכל שייכות לעולם, אור שלגביו אין שום נתינת מקום לחושך/רע.

זה בדיוק מה שישתנה בגאולה האמיתית והשלימה, זהו בדיוק הקץ אותו שם הקב"ה לחושך, זהו בדיוק הסוד הכמוס הנעוץ בסיפורו של יוסף הצדיק. "מקץ" - יש קץ נצחי לרע, יש סיומת מוחלטת לחושך.

גם לחושך הכי חזק והכי גדול בעולם, יש סוף.

יהי רצון שנזכה בקרוב ממש לביאת משיח צדקנו ולבנין בית המקדש השלישי בקרוב ממש.

הרב אלקנה גודמן, שליח הרבי ורב חב"ד ברובע א' באשדוד בשיעור מרתק על תשעה האב

תודות ל'פרויקט גאומ"ש' שע"י צא"ח

מבוסס על המאמר "קץ שם לחושך"

לעילוי נשמת 'החוזר' הרב יואל ב"ר רפאל נחמן הכהן לרגל יום השנה לפטירתו ו' מנחם אב.

ממה התפעל נפוליון מהצער על חורבן הבית?

הרב אלקנה גודמן, שליח הרבי ורב חב"ד ברובע א' באשדוד בשיעור מרתק על חודש מנחם אב

תודות ל'שלוחים אופיס'

האם לתשובה יש כח כל כך עצום?

הרב אלקנה גודמן, שליח הרבי ורב חב"ד ברובע א' באשדוד בשיעור מרתק פרשת השבוע

תודות ל'מבצע תורה'

האם המטרה בביאת המשיח היא רק שלא יהיה סבל בעולם או שיש מטרה נשגבה יותר?

הרב אלקנה גודמן, שליח הרבי ורב חב"ד ברובע א' באשדוד בשיעור מרתק על מאמר פרשת השבוע

תודות ל'מבצע תורה'

בשנים האחרונות, נהג הרבי לחלק לקהל החסידים מאמר חסידות שנאמר על ידו על מנת ללמדו.

המאמר האחרון שזכינו לקבל מידי הרבי הוא מאמר שנפתח במילים "ואתה תצווה". עם השנים,

השתרש הנוהג ללמוד את המאמר הזה ביום ההסתלקות של הרבי – יום ההילולא ג' בתמוז.

בשיעור זה נלמד כמה נקודות מרכזיות מהמאמר.

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר. הרבי הריי"צ שואל: א. על דרך הרגיל כתוב, צו או דבר לבני ישראל, ומדוע כאן מדגיש הכתוב "אתה תצוה". ב. מדוע כתוב "כתית

למאור", במקום לכתוב "שמן להאיר". מסביר הרבי, שהמלים "ואתה תצוה" מגדירות את תפקידו של משה, לקשר ולחבר "לצווֵת" את בני ישראל עם אור אין סוף. איך הוא עושה זאת? בשלשה דרכים כדלהלן.

משה רבינו הוא "רועה האמונה" שתחלחל בפנימיות. מהי אמונה מקיפה? גנב שמתפלל לה׳ שהגנבה תצליח. אם הוא מאמין באלוקים, מדוע הוא גונב? זהו הביטוי של אמונה מקיפה, האדם מאמין אך זה

לא באמת חודר בפנימיותו. במובן מסוים, עיוות זה קיים כמעט אצל כל אחד. כשמשה מלמד את היהודים שהאמונה תהיה פנימית הוא מחבר אותם לה׳.

בזמן גזירת המן, מרדכי היהודי - ׳משה שבדורו׳ עורר את היהודים להתלכד במסירות נפש, להישאר

נאמנים לה׳ ולא להמיר דתם אפילו במחיר חייהם.

נאמר במגילה "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות". והכוונה היא, שבמתן תורה היתה זו רק

ההתחלה, ורק בזמן גזירות המן הייתה הקבלה הסופית של התורה.

נשאלת השאלה: בזמן מתן תורה בני ישראל היו במצב הרוחני הטוב והנעלה ביותר, ועל הזמן הזה אומרים שזו רק ה"התחלה". ואילו בזמן גזירת המן, כאשר בני ישראל היו בשפל המדרגה בגשמיות

וברוחניות, אז הייתה ה"קבלה"?!

התשובה היא: אכן, על פי כל מדד, המצב בזמן גזירת המן היה נחות יותר. אבל היתה אז מסירות נפש, ולכן דווקא אז היתה ׳קבלה׳ הסופית של התורה.

זוהי התשובה לשאלה מדוע התורה כתבה "כתית למאור", כי דווקא על ידי מסירות הנפש במצבים

קשים – "כתית" – מגיעים למאור – למדרגה הפנימית יותר של הנשמה.

כשמרדכי מעורר את היהודים למסור את נפשם, ומגלה את עצם הנשמה שלהם, הוא מקשר את אותם

לקב"ה.

גם במצב של רווחה גשמית ורוחנית אדם יכול להיות "כתית" – שבור לגמרי, בגלל שהקב"ה אינו שורה בעולם בגלוי.

כשנשיא הדור מעורר יהודי להיות שבור מכך שאין גילוי אלוקות בעולם, הוא מגלה בו את עצם הנשמה, והוא מקשר אותו לקב"ה.

(אולי אפשר לומר, שלהיות שבור מכך שאין גילוי אלוקות במקום מסוים, מתבטא במפעל השליחות,

שכששומעים על קהילה שאין בה יהדות, שבורים מכך שאין שם גילוי אור, ונוסעים לשם לשליחות

להפריח השממה).

הרב אלקנה גודמן, שליח הרבי ורב חב"ד ברובע א' באשדוד בשיעור מרתק על מאמר 'ואתה תצוה'

תודות ל'שלוחים אופיס'